בערבו של יום שני, התעורר במחוזותינו חשד לאירוע חטיפה. אם הבנתי נכון, בחור צעיר בן 17 ראה רכב ערבי שהגיע מדרום לצומת תפוח, וכשהאט הרכב בקעו ממנו קולות שנשמעו לבחור כמו קריאות "הצילו" של נערה. בעברית. הבחור עשה נכון והעביר הלאה את חששו, גם שם איש לא המעיט בערך ההתראה, ולא משך בכתפיו. כל התרגולות וכל נהלי החירום יצאו לדרך, וזרועות הביטחון הישראליות השתמשו, אם הבנתי נכון, במיטב יכולת המודיעין והביצוע כדי להגיע בתוך שעות ספורות למסקנה המרגיעה- לא היתה חטיפה כלל.
בצבא נהוג לראות במקרים כאלה תרגול מושלם. אימון בתנאי אמת, שרק בסיומו אפשר לנשום לרווחה. גם בעיני הדיוט אזרחיות, אפשר ללמוד ממנו, כמו מדוגמאות אחרות, שמערכת הביטחון הישראלית, נמצאת במקום אחר לגמרי מזה שבו היה שרויה בימים שקדמו לאוקטובר. לא רק במבחן התוצאה, במקצועיות האישית או בטכנולוגיה. הרוח השתנתה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ולמען האמת הוא אפילו לא נשען לאחור. על קצה הכיסא הוא יושב דרוך, אם בכלל. כל רחש מזניק אותו. וכשהוא מזנק הוא עושה זאת בעוצמה וביעילות. אנחנו חייבים להם הרבה, לגיבורים האלה. הגלויים והנסתרים. גם לאלה שכבר לא יסלחו לעצמם על מחדל ה 7.10 אך עושים הכל כדי לתקן.
אבל לא כולם חושבים כך. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, הקימה וועדת חקירה פרטית תוך כדי האירוע, ויצאה במסקנות נחרצות : "כבר חצי שעה אנחנו בתוך אירוע....חמור ביותר. הפרטים אמנם עדיין בבדיקה אבל איך ייתכן [הטעות במקור. י.ל] שבמשך כל כך הרבה זמן לא מצליחים למצוא קצה חוט של רכב שנוסע בכבישים ראשיים בשומרון". והנה פתאום מתברר שחצי שעה זה המון זמן בשומרון. חברת מפלגה שמטיפה למשפחות חטופים שעשרה חודשים זה בסך הכל זמן די סביר. שלא צריך להלחיץ. שלא לדבר על טנטרום. מפלגה שנוזפת באנשים שכבר קרוב לשנה אינם מסוגלים לשמוע דבר מלבד קריאות ה"הצילו" של יקיריהם. מפלגה שקוראת להם בשמות ועולבת בהם, ופתאום, חצי שעה בלי קצה חוט! וכעת אנחנו מבינים שאין קצה חוט, כי אין בכלל עפיפון, או אירוע. ובכל זאת איך זה יתכן?!
וכיוון שהשוונג בעיצומו, חברת הכנסת סון הר מלך ממשיכה לדהור אל יעדי התיירות הפופולריים של קיץ 2024- השמצת צה"ל וכוחות הביטחון. הראית איזה יופי : "המציאות ההזויה הזאת מתאפשרת בגלל מדיניות מפקירה [ההדגשה שלי. י.ל] של פיקוד מרכז המעדיפה את חופש התנועה של האויב על פני ביטחון אזרחינו..."
כמה טוב שאפשר להטיח את המילה "מפקירה" בכל דבר שהוא לא הממשלה הכושלת שהח"כית היא בשר מבשרה. כמה נעים להטיל רפש במי שמחרף את נפשו על הגנתנו, ואינו יכול להילחם על שמו הטוב ולהגיב – גם כי אין לו זמן לשטויות, וגם כי החוק אוסר עליו. פסטיבל של כפיות טובה משתולל בימים אלה במרחבי הקואליציה, ולפי כמות חברי הכנסת שנדחקים ונדחפים ליטול בה חלק, נראה שזאת המסיבה החמה ביותר הקיץ. או לפחות המהלך האלקטורלי המשתלם בסקרים. ושוב, נמאס כבר לחזור על כך: כך עובדת דמגוגיה: עיסקה לשחרור חטופנו היא, כביכול, מופקרת. צה"ל – בשבוע נוסף בו הוא מנחית מהלומות מהדהדות על ראשם של מבקשי נפשנו - מפקיר!! מאליו ברור שהמחאה, ומשפחות החטופים וכל מי שמעז לא להיות מרוצה או לדרוש מהממשלה את מה שדרשה היא מאחרים על הרבה פחות – כל אלו מופקרים ומפקירים. רק הממשלה היא מופת לאחריות וממלכתיות, וכל מי שלא מצטרף למקהלה שלה – פוגע באחדות. מה יכול להיות ברור יותר? ובאמת, בלי אחדות, איך נוכל כולנו להשמיץ בעוז ובלב אחד את מפקדי צה"ל?
**
במפגשים הרבים עם בני משפחה שכולים, בראש מורכן ובמחויבות שאין לה קץ, חוזרת ועולה השאלה: האם צריך משהו? האם המדינה היתה יכולה להציע לכם דבר שהיא לא חשבה עליו? מה נדרש מאיתנו? כל שתבקשו לו יהי.
והם נושאים את עיניהם העצובות ואומרים: פשוט תפסיקו לריב. די. תפסיקו. זה כל מה שהנופלים היו דורשים, וזה כל מה שאנחנו מבקשים.
ובקשתם קדושה ויקרה ללבנו, אך קשה לבצע אותה. כמעט בלתי אפשרי. כי רוב הקטטות הן יוזמה שלטונית, ו"הפרד ומשול" היא הטקטיקה הפוליטית. כך שכל מי שיוצא נגדן, מייד מואשם בפלגנות ובריסוק האחדות! וזהו מעגל מכושף וארור שאי אפשר למצוא בו את הידיים והרגליים, והוא לא ייפרם עד ש-
א - הממשלה תחדול ממעלליה ותודיע על תאריך בחירות מוסכם.
ב – כולנו נפסיק לראות בבחירה הפוליטית שלנו חלק מהותי מזהותנו הנפשית. נלמד להתייחס אליה כמו אל כל החלטה צרכנית. מפלגה כמו ספקית אינטרנט. מפלגה כמו קופת חולים או חברת גז. כך אולי נוכל לשמוע יום אחד ביקורת על המפלגה שהצבענו לה, בלי לחוש שרמסו את כבודנו, איימו על זהותנו, ופגעו באחדות צרכני האינטרנט\רפואה\גז.
**
בשלב מסוים ישראל תצטרך להתייצב ולגבות מחיר משתי מדינות שעד עכשיו נהנות לשחק בתפקיד המהדורה המזרח תיכונית של שוויץ. אלו הן מצרים וקטאר. קטאר, כידוע כרגע לכל ילד, לא תוכל להמשיך לאורך זמן עם המשחק הכפול. כבר שנים שהיא מלהטטת בווירטואוזיות מרשימה. ביד אחת היא מציגה את עצמה כפטרונית של כל מה שהמערב אוהב. בעיקר בכל הקשור בספורט, וחופש והשכלה אקדמית. היא השקיעה מיליארדים רבים ורכשה מועדוני כדורגל יוקרתיים, קמפוסים מיוחסים, ומלונות פאר. בעיקר רכשה את לבו ואת אמונו של המערב הפתי. כל כך פתי, וכל כך מכור לפינוקי האירוח במונדיאל הקטארי ובאליפויות העולם השונות, עד שסירב להבחין בפעילותה הנמרצת של היד הקטארית השנייה. זאת שבאופן מאוד לא שוויצרי מאכילה, מארחת ומחמשת ארגוני טרור וכאוס רצחניים, שכל מטרתם – ראו זה פלא - להביא את הקץ על אותם דברים שהמערב אוהב. בעיקר לחיות. מתישהו כדאי שהעולם – זה שיהודים זקנים וחכמים קראו לו פעם "עוילם גוילם" – ינסה להבין מה עשתה קטאר ביד ימין ומה ביד שמאל. כלומר, מה מבין הפעילויות הסותרות כל כך היא עשתה "כי צריך" ומה היא עשתה "בשביל הנשמה". זאת לא תהיה משימה קלה או נעימה, וגם מסקנותיה עלולות להוביל להחלטות שלאף עסקן אירופאי מדושן אין באמת חשק לקום בכבדות משולחן ארוחת הבוקר המלכותית, במלון שבבעלות קטארית, ולהיכנס אליהן. אבל זה דבר שנצטרך לעשות בשלב כלשהו. נניח, מייד אחרי שנתרשם שקטאר מיצתה את תפקידה כמתווכת.
מצרים היא כבר סיפור אחר. בניגוד לקטאר, היא חתומה על הסכמים מול ישראל, והיא הפרה אותם ברגל גסה. במזרח התיכון, כמו בכל מקום תחת השמש, צריך לדעת לגבות מחיר על הפרת הסכם ועל בגידה באמון, גם אם הן קטנטנות. ומה שהתחולל מתחת לעמדות המצריות במעברי הגבול לא היה קטן כלל. כבר שנים אנחנו מבכים את ההישגים הדלים של הדיפלומטיה וההסברה הישראלית מול העולם. מרתק יהיה לעקוב ולראות איך ישראל עומדת על שלה מול מצרים, ואיך היא גובה ממנה מחיר כואב, בדרכי שלום, שיוציא לה את החשק לשטות בה גם בעתיד.
מחיר אפשרי יוכל להיות קשור, נניח, במקום מגוריהם העתידי של אוכלוסיות, שהמלחמה הנוכחית – שפרצה בין היתר באשמת מה שהתחולל תחת עינם העצומה של המצרים – הותירה אותם חסרי בית ועתיד.