top of page

במחנה העקורים, מלון שפיים

20.10.23 | ה' בחשוון תשפ״ד

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

ביום שישי האחרון חילקנו את זמננו בין מטה משפחות החטופים, לבין המלון בקיבוץ שפיים שם פגשנו חברים טובים ששרדו בנסי נסים את אסון כפר עזה. המקום ההוא, שבימים כתיקונם משמש כלובי של מלון נופש מפנק, הפך למחנה עקורים. "מחנה עקורים" הוא מונח מימי מלחמות העולם, שלא הייתי מעלה בדעתי להשתמש בו שוב. מחנה העקורים שפיים הוא מקום צפוף וגדוש, ותוכו רצוף אהבה. ראינו אנשים בכל הגילאים ובכל דרגות ההתאוששות, יושבים. מתרוצצים. שותקים. לא מפסיקים לדבר. מתחבקים. רועדים לעתים. צוחקים [מעט] ובוכים [מעט יותר].ראינו אותם מתרגשים עד דמעות לפגוש לפתע את השכנים מהקיבוץ. השכנים שבימים כתיקונם לא צריך להגיד להם שלום בשביל, הרי רואים אותם עשרים פעם ביום. ועכשיו, הם נופלים זה לזרועות זה. "לא ידעתי אם אתם בחיים. פשוט לא ידעתי."
**
קל להבחין במחנה העקורים בין המתנדבים הרבים רבים לבין המפונים, הניצולים, אלו שעדיין אין לנו מילה כדי לתאר. המתנדבים הם אלו שתפקידם לארח. להאכיל. לפנק. לשעשע את הילדות. לתמוך. לראות שלאף אחד לא חסר משהו, מלבד הדברים שכבר לא נוכל לתת. יש ביניהם מטפלים בכל סוגי הטיפולים בגוף בנפש ובנשמה. טיפולים שקיימים וגם כמה שעדיין לא. קל להבחין ביניהם. הם מחזיקים את הגוף באופן שונה. מבטם אחר. הנה עוד שורה משיר נשכח שכתב דוד עתיד "אך הילוכו כבד וחתומות פניו" [היה לי נער]. ואני עוד אדבר על כך שבין החוסרים שאנחנו סובלים מהם בעצם הימים האלה, יש מחסור בכותבים גדולים. איזו נעמי שמר, או נתן אלתרמן, חיים גורי או חפר, שיידעו לחצוב את המילים והדימויים שירימו את מבטנו וללכוד את הרגע שהוא עולם ומלואו.

אבל בדבר אחד אין מחסור. באנשים נפלאים עם רוח טובה ולב ענק. הרימו את הראש, חברים. היו גאים בעם המופלא שלנו. ואם אתם לא בטוחים כל כך לאחרונה, אנא סעו לאחד מבתי המלון שהפכו למחנות עקורים. תשאלו איך קרה שרגע אחרי שאחד הנערים אמר משהו על כך שלא נשארו לו נעליים, כבר הגיע הטלפון מחנות ספורט יוקרתית שהזמינה את כל הצעירים לבוא ולקחת נעלי ספורט על חשבון הרשת. ומגיע לה שנכריז שמדובר ב"נייק". צאו לשטח כינוס של מתגייסים, ותראו איך הם צוחקים עליכם ברגע שאתם מציעים להם עוד שוקולד. תבררו מי המלאכים שהתנדבו לחלוב את הפרות ולשקם את הלולים, ביישובים שנפגעו קשה. נראה אתכם עוצרים את הדמעות אחרי שתשמעו על בית החולים שהתלונן השבוע על בעיה עם צוות הניקיון, מאז שהעובדים הערבים הפסיקו לבוא, ומייד הגיעו למקום 150 חניכי בני עקיבא והבריקו את בית החולים כמו שהוא לא נצץ מימיו. נראה גם אם תצליחו להימנע מלחשוב למה לעזאזל, למה אסון שכזה צריך לנחות עלינו כדי שיתעורר בנו הניצוץ שבנוי ומתוכנת מטבעו לקיים חברת מופת. הניצוץ שסביבו התכנסנו כאן מלכתחילה. ובכל פעם שאנחנו מדחיקים אותו, משהו רע קורה. מדברים רבים כבר לא נוכל לברוח. כינונה של חברת מופת הוא המרכזי שבהם. או שנהיה הכי טובים או שלא נהיה.
**
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים. וכשאני מופיע מפעם לפעם עם חברי הטוב הזמר חנן יובל, קורה ומישהו מהקהל מבקש שישיר את "ליל חניה". למרות שזה לא חלק מהמופע, חנן מתקשה לומר "לא". בכל פעם שאני מבין שזה תיכף קורה, והבמה תתמלא ביצירה האדירה הזאת, במילים נוראות ההוד של אלתרמן, אני מרגיש צורך גופני כמעט לעשות משהו שהוא על סף "של נעליך מעל רגליך". ליל חניה נדמה כאילו לא שורבט בבית קפה ליד מאפרות ופירורי עוגה, אלא באיזו ניקבת סלע מכושפת. ואלתרמן לא מהסס לדבר על דברים שאין לנו מילים עבורם. על ימי מלחמה קיומית ועל החוויה הקוטבית, הבלתי נסבלת ממש, שמטלטלת אותנו בין תהומות של אימה ויאוש, לבין שיאים של רוממות רוח והתעלות. וכשחנן שר על "שחוק וגדף" ועל "המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו" עוברת צמרמורת בנגנים ובטכנאים מאחורי השולחן, בקהל ובאדמה תחת רגלינו. ואני אומר זאת כי כך בדיוק חשתי במחנה העקורים שפיים. התעלות נישאה, ועולב תהומי. אלא שבכל הנוגע למערכה המסוימת הזאת נדמה שהטופוגרפיה התהפכה על פניה. כדי לחזות בהתעלות, בגבהי הרוח האנושית והישראלית, יש להביט מטה. אל העם. האנשים הפשוטים והנשים הפשוטות. אל המתנדבים והמתגייסות. וכדי לראות את העליבות במלואה, את החישובים הפוליטיים הקטנים והסכסכנות הישנה, צריך רק להביט קצת למעלה אל אלו שנבחרו כדי לנהל ולגונן, וחלקם לא יצאו עד לרגע זה מהשק"ש, מההלם ומהסרט שהם עדיין חיים בו.
**
השבוע נפל דבר בישראל. נפל דבר בלבנו. ימים ארוכים חלפו מבלי שגוף מגופי המדינה ייקח אחריות על הטיפול בחטופים, בנעדרים ובבני משפחותיהם. יותר משבוע חלף מבלי שמישהו מהרשויות טרח לפנות, אבל היוזמה מלמטה להקמת מטה המשפחות, נפתחה כבר ב-8 באוקטובר. יום אחרי התופת. עבודת המטה מרשימה ביותר. אלפים התנדבו, בשלל מקצועות ויכולות. מאות אנשים קרועים מדאגה ואימה, ניגשו ונרשמו ומסרו פרטים ונתונים שנאספו אט אט לכדי תמונה שתעזור לכולנו, ולמדינה, להבין ולפעול ולהתמודד עם האירוע האנושי החמור בתולדותיה. אחרי שהמטה כלל יותר מ-700 בני משפחה ו 4000 מתנדבים, אחרי שנציגי המשפחות פגשו גם את הנשיא ביידן, הגיעה סוף כל סוף הזמנה גם מלשכת ראש הממשלה. ההזמנה היתה בהתראה קצרה, והמטה התבקש לשלוח חמישה נציגי משפחות, שישמרו על חשאיות גמורה ויגיעו למקום בהסעה וברכב אחד.
למרות החשאיות. למרות החשיבות. הופתעו נציגי המשפחות כאשר אל הפגישה נכנסו פתאום אנשים שהם לא הכירו, לא הופיעו במטה ואיש לא ידע שהוזמנו. חלק מהם, כך התברר מאוחר יותר, אכן בני משפחה של נעדרים וליבנו איתם. אך אחד מהם, וככל הנראה מי שדאג לכך שהם יגיעו ויגנבו את ההצגה, היה שמואל מידד מנכ"ל ארגון "חוננו" שאין לו כל קשר לחטופים או לנעדרים אבל יש לו קשר הדוק עם חגי בן ארצי, אחיה של אשת ראש הממשלה. מי הכניס אותו? מי החליט להפתיע את חברי המטה ולהציג תמונה כאילו יש שוויון בין ארגון המונים אדיר לבין שלוש משפחות? מישהו, ללא ספק, דאג לכך שחלק מהמשפחות לא יגיעו כלל להירשם במטה, למסור את פרטי יקיריהן ולהשמיע כמו כל היתר את קולן והשקפתן. מישהו דאג לפצל ולסכסך בין משפחות האסון הלאומי הגדול בתולדותינו. לצורך כך הוא שכנע את בני המשפחה שהמטה הוא גוף פוליטי. שהמטה הוא "כח קפלן" – צמד מילים שניסה לזהם פעילות מקודשת ואנושית שהתנהלה בבניין הפעמון אשר נתרם על ידי תומך ליכוד ידוע. הפרשה הזאת וההכחשות המופרכות שיצאו בעקבותיה מלשכת רוה"מ, נפרטו לפרטים לאורך יומיים וחשפו שיקול דעת מנהיגותי מעורר חלחלה. הבחישה, השימוש בביטויים מסכסכים כדי להפריד ולמשול, כאילו לא מדובר כאן בדיני נפשות ובשעת רחמים, כאילו דבר לא קרה כאן בשבועיים האחרונים, חשפו בפנינו ריקבון מפושט ומפחיד שעשוי להסביר משהו ממה שהתקלקל במחוזותינו. אנחנו שקועים בדאגה מסוייטת לגורל יקירנו, אבל לרגע אחד ולא ברצוננו, נאלצנו להציץ בפער האין סופי, המבהיל, בין העם המופלא הזה, שהתנער לחלוטין ממה שסכסך אותו, שילב ידיים ומסר נפשות, לבין גורמים בסביבת ההנהגה שלנו שאם נאמר שהם לא ראויים לעם הזה, לא אמרנו כלום.
אמר לי מישהו השבוע שכולנו הולכים להשתנות. עניתי לו שאולי לא הבחין בכך, אבל כבר עכשיו אנחנו אחרים. עשרים שנה חלפו עלינו תוך שבוע, וכולנו מתנערים מאיזו פרדיגמה שכבלה את רוחנו, מקבעונות שצמצמו את שדה הראייה. השתנינו. עם זאת, יש בינינו שעדיין מתנהלים כמו מאומה לא קרה. הם עדיין במשחק הקודם, ובחשבונות הישנים. הם מזיקים. מהווים סכנה קיומית. זמנם עבר. זה רק הם שעדיין לא רואים זאת, בדיוק כמו שלא ראו ולא שמעו את צעדי הקמים עלינו לכלותינו.

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
הופעות

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
הרצאות

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

ספרים

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

גלריה
וידאו
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

הודעתך נשלחה

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com

מגילת רות- ג'קי לוי
פרוייקט זושא-  ג'קי לוי בסיפור חסידי
בין השמשות | עונה 3, פרק 24 - ג'קי לוי
סוכן תרבות | 28.02.20
ג'קי לוי - סוגת הסיפור הירושלמי
צור קשר
bottom of page