לכו תדעו

מקור: 
ישראל היום
תאריך: 
שישי, 27 ינואר, 2017

כבר כמה ימים שאני חושב לעצמי: כמה טוב שאני לא פרשן. איזה מזל אלוהי זה. אני ממלמל שאני אמנם כותב באופן די קבוע בעיתון, ולא מאתמול, ובכל זאת איש לא מצפה ממני לשום תחזית חד-משמעית וגדושה בחשיבות עצמית.

 

   אוי לי אם היתה ציפייה שכזאת, כי האמת המביכה היא שבניגוד לאחרים, לי אישית אין שמץ של מושג מה עומד לקרות במהלך כהונתו של ד' טראמפ כנשיא ארה"ב. אני בפירוש מבין למה אנשים מסתייגים מהסגנון של טראמפ. גם אני לא הייתי רוצה שידברו אלי, או יחפנו לי, כך

 

   נדמה לי שאני אפילו מבין למה אנשים לא מתים על האופן שבו השיער יושב לו על הראש. גם אני לא הייתי רוצה שמשהו ירבוץ באופן דומה על הפדחת המסכנה שלי.

 

   יודעים מה, בכל הנוגע לשיחת נפש אל תוך הלילה על בירות ופיסטוקים, גם אני מעדיף את חברתו של אובאמה. ובכל זאת, קשה לי להבין מאיפה עמיתיי העיתונאים מגייסים את הביטחון העצמי הנבואי הזה שמלווה אותם כמו שומר ראש בעת שהם קובעים נחרצות שהשנים הק- רובות הולכות להיות כל כך איומות.

 

   אני עומד ומקנא בהם בלי בושה, בבני האלים המבורכים הללו. נפעם מול מעיין החוכמה האינסופית שנובע מהם, אבל מודה לאל הטוב - שאמנם לא חנן אותי בכל השפע הזה אבל לפחות לא שם אותי במקומם, ולא אילץ אותי לשבת מול המקלדת ולשפוך עתידות כאילו יש לי איזה חור הצצה אל מעבר לפרגוד. רוב הסיכויים שהייתי מתבזה.

 

   על דבר אחד אי אפשר להתווכח: על כך שיכול להיות שהם צודקים. בפירוש ייתכן שהולך להיות רע. רע מאוד. מצד שני יכול להיות שלא. הנחמה היחידה שאני מצליח להיתלות בה היא העובדה שהחכמים האינסופיים ורואי השחורות האלה מצליחים כמעט תמיד להיות מופתעים מול נתוני האמת. כבר שנים שהם מופתעים. כמעט כל מערכת בחירות, משאל עם או יוזמת שלום, כאן, שם ובכל מקום, מותירים אותם בסופו של דבר פעורי פה וכעוסים.

 

   ולמרות שככה זה כבר 20 שנה או קצת יותר, עדיין לא עלה על דעתם לעשות את הדבר המתבקש ולשלוח לתיקון את מערכת החיזוי, לעשות משהו עם הנחות היסוד או - הכי פשוט - לזרוק הכל ולקנות חדש.

 

   כיוון שהם תמיד מופתעים בסוף, ההימור המושכל הוא שגם הפעם זה יקרה וכולנו נתאכזב לטובה. חוץ מחלק מהפרשנים שעלולים לקחת את זה ממש קשה, כי אם קצת פחות רודנים יעשו ככל העולה על רוחם, קצת פחות פליטים יעלו על סירות רעועות כדי להימלט מאזורי קרבות וקצת פחות ילדים ייהרגו בעולם, מה הם יעשו עם הקו- נספציה שקרסה להם?

 

   אני שייך לדור שכמעט כל דבר מזכיר לו שורה של הגשש החיוור לא יודע למה, אבל בנוגע לכתוב מעלה, הפסוק הגששי שעולה על דעתי נוגע להצעה למנות את שר החינוך לשר מלחמה. הטיעון היה מוחץ: "כששר החינוך היה שר חינוך היה חינוך? אולי כשהוא יהיה שר מלחמה לא תהיה מלחמה"! גברי בנאי גם הוסיף שם "אמן" קולני ומהדהד. ואני מצטרף.

 

   הבעיה עם תחזיות כוזבות וחזאים דמיקולו היא התשוקה הכל כך אנושית להיחשב יודעי כל. לרובנו אין מושג מה יילד יום ואפילו מה יקרה בעוד חמש דקות, אבל האנשים הפחות חכמים נוהגים לפתוח כמעט כל משפט במילים "תדע לך"!

 

   ירושלמים ותיקים לעולם לא ישכחו את דוכן הפלאפל המיתולוגי שבעליו נהג לשאול אותך: "חריף? חמוצים? טחינה."? לא משנה מה ענית לו, הוא תמיד אמר: "ידעתי"! בקול חרוך וסדוק, ששידר הרבה יותר סיגריות מאשר ידע.

 

   כתבתי כאן לאחרונה על התינוקת החדשה שהצטרפה אלינו לפני חודש ומאז היא עושה לכולנו בית ספר. כמעט כל מה שחשוב ללמוד בחיים האלה אפשר ללמוד מתינוקות ומגידולם.

 

   חוכמת גידול הילדים היא תחום הפכפך, ובכל פעם שנדמה לך שאתה יודע משהו, מגיע מידע חדש וגורם לך להתקפל אל תוך עצמך ולהתבייש. כבר עם היציאה מבית היולדות נוהגות האחיות לערוך תדריך מסודר מול ההורים, ולהסביר שתינוקות חייבים לישון על הגב, רק על הגב, וכל מי שמשכיב תינוק על הצד, או חלילה על הבטן, הוא לא רק הורה מתרשל, אלא רוצח המונים מסוכן.

 

   רגע, אתם אומרים מייד, זה לא הילד הראשון שלנו, ובלידה הקודמת אמרתם בדיוק ההפך שמי שמשכיב על הגב הוא יותר גרוע מקים ג'ונג איל ובשאר אסד אבל האחות המנוסה אפי- לו לא ממצמצת כשהיא מבהירה שמה שהיה נכון בלידה הקודמת כבר לא נכון היום. יש מחקרים ומסקנות, ואל תנסו להתחכם על חשבון התינוק שלכם.

 

   אז אתם שותקים. בדיוק כמו ששתקתם לפני שלוש שנים, כשהאחיות סתרו לגמרי את מה שאמרו לכם בלי- דה של הבכור אז, אם אני זוכר נכון, ההוראה הקטגורית היתה להשכיב את הילד על צד שמאל, עם כיפוף קל בברך ימין. וכן, גם אז איימו עלינו שכל תנוחה אחרת תעמיד אותנו בשורה אחת עם הגרועים שבצוררי המין האנושי.

 

   וזה לא הכל. אחרי ארבעה ילדים שלכולם מרחתי בק- פידה אלכוהול על חבל הטבור עד שהוא ינשור מאליו, ההוראה כרגע היא ממש לא להתקרב לתינוק עם אלכוהול. הוראה שהפרנו, אני מודה, אחרי שהריחות שעלו מכיוון הפופיק של הקטנה גרמו לאשתי לשלוח אותי לברר אם הכלבה חיה.

 

   כיום גם מתחילים להתייחס אחרת לבהלת החיטוי שא- חזה בהורים לפני כעשר שנים. כולם אז עשו דברים מטורפים כמו להשרות צעצועים באקונומיקה, לנקות בקיטור את משטח ההחתלה ולהרתיח את השמפו לפני השימוש הראשון. בינתיים התברר שילדים להורים היסטריים מדי נוטים לפתח מערכת חיסונית די מעאפנה. כתוצאה מכך ההוראות לא התעדכנו, אלא פשוט התהפכו על פניהן. כי ככה זה בתחום. תיקוני הכיוון הקלים הם של 180 מעלות.

 

   היום ההמלצה היא לתת לפעוטות להתפלש. במידה כמובן. פתאום מישהו הבין שלהגזים עם הניקיון זה לא פחות מסוכן מלהגזים עם הלכלוך

 

   אני עוד זוכר גננות שהתפא- רו בכך שהן העיפו לכל הרוחות את ארגז החול שנחשב למתקן רבייה של הגרועים שבחיידקים. היום חוזרים לחפש את ארגזי החול ומבינים שילדות מתוקנת חייבת לכלול מפגש מזדמן עם גללי חתול.

 

   ובקיצור, אחד הדברים החשובים שאפשר ללמוד מגידול תינוקות הוא ספקנות בריאה. אחרי שגידלת כמה כאלה קשה מאוד לצפות ממך שתיקח ברצינות רבה מדי איזו- שהי קונספציה.

 

   אני לא חושב שאי פעם מישהו ימליץ לגלגל סיגריה לתינוק שלך אבל עם הזמן אתה מבין שכמעט כל דבר שנחשב היום לחסר אחריות, מטורף או קטלני, יכול להפוך בתוך שנה-שנתיים לקונצנזוס. או לפחות להמלצה הנרגשת של ספרי ההדרכה. ›

 
קטגוריה: